<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ז</h1>
<h2>דף ז.</h2>
משה רבינו סמך יהושע בידו שנאמר ויסמוך את ידיו עליו וגו' וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהם שכינה ואותם זקנים הם סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכים איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו, ואחד הנסמך מפי הנשיא או מפי אחד מן הסמוכין הרי זה נסמך (רמב"ם סנהדרין פ"ד ה"א). תניא בפ"ק דסנהדרין (י"ג ב') סמיכת זקנים בשלשה והוא שיהא אחד מהן סמוך מפי אחרים (ע"פ רמב"ם שם ה"ג), אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכי ליה או דלמא בשמא סמכי ליה אמר ליה סמכי ליה בשמא וקרו ליה רבי ויהבו ליה רשותא למידן דיני קנסות. אין קרוי אלהים אלא בית דין שנסמכו בארץ ישראל והם האנשים החכמים הראויים לדון שבדקו אותם בית דין של ארץ ישראל והמחו אותם וסמכו אותם (רמב"ם שם ה"ד). מסקינן בפרק קמא דסנהדרין (י"ד א') שאין סומכין זקנים בחוצה לארץ אע"פ שהסומכין בארץ אבל אם היו הסמוכין והנסמכין בארץ סומכין אע"פ שאינם עם הסומכין. שנינו בפ"ק דמכות (ז' א') סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ שאם נסמכו בארץ ויצאו חוצה לארץ הרי הן דנין דיני קנסות בחוצה לארץ (ע"פ רמב"ם שם הי"ב).
